פסק-דין בתיק ה"פ 40888-10-12

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, מתן סעד הצהרתי לפיו כל המיטלטלין הרשומים ברשימה שצורפה כנספח א' לכתב התביעה (להלן - הרשימה), המצויים בדירה ברחוב אליעזרי 1/3 בירושלים (להלן- הדירה), שייכים למבקשים בלבד.

2.         המבקשים הינם בניו של המשיב הפורמאלי (להלן - החייב) , אשר אין מחלוקת כי צבר חובות רבים.

            מתצהיריהם של המבקשים עולה , כי המבקש 1 הוא תלמיד ישיבה בן 23, המתגורר עם החייב בדירה ואין לו חובות, ואילו המבקש 2 מתגורר בחו"ל.

3.         עקב הימצאותו של המבקש 2 בחו"ל , ואי התייצבותו לדיון שהתקיים ביום 27.01.13 - הוצא תצהירו של המבקש 2 מהתיק, ולכן בקשתו למעשה נדחתה.

            יצוין בהקשר זה, כי ממילא המיטלטלין הכלולים ברשימה כרכושו של המבקש 2 כוללים רק שידת תינוקות, מיטת תינוק , וספרי קודש, אשר הושארו, כנראה, בדירה עם עזיבתו של המבקש 2 את הארץ.

4.         לגבי יתר הפריטים ברשימה נטען כי הם שייכים למבקש 1 בלבד.

            עיון ברשימה מעלה, כי מצד אחד כלולים בה כלי בית ורהיטים משומשים, לרבות 6 מיטות זוגיות, מכשירי חשמל ישנים, לרבות מקרר בן  20 שנים  וטלוויזיה ישנה, ומצד שני, כלולים ברשימה פריטים כגון מסך מחשב, אוזניות, דיסק קשיח פנימי, נגן מוסיקה, ציוד מחשבים, פלאפון, משחקי מחשב , וכיוצא באלה.

5.         בסעיפים 4 ו- 8 לתצהירו טוען המבקש 1,  כי כל המיטלטלין שברשימה, ללא כל הבחנה, נרכשו על ידו בלבד, מכספו שלו, והינם רכושו הפרטי, ואילו לאביו, החייב , לא הייתה מעולם בעלות בהם.

 מעבר לתמיהה כיצד  זה אדם בן 23, שהינו רווק, רכש "מכספו שלו" למשל מקרר בן 20 שנה, (דהיינו, בהיותו בן 3), הרי שבעדותו בבית המשפט הודה המבקש 1 כי הוא אינו עובד, למעט עבודות מזדמנות, ולמעשה אמו, שהתגרשה מהחייב והתחתנה בשנית, היא זו שמפרנסת אותו , ואף משלמת עבורו את שכר הלימוד בישיבה (ראה פרוטוקול עמ' 2 שורות 15-31 וכן עמ' 3 שורות 1-4).

            המבקש 1 אף הודה כי אין לו חשבון בנק (פרוטוקול עמ' 4 שורות 13- 14), וגם אין ברשותו כרטיס אשראי ,ולטענתו הוא השתמש לצורך רכישותיו בכרטיס אשראי של אמו או של בן דודו (פרוטוקול עמ' 5 שורות 19- 20).

בניגוד לאמור בתצהירו, טען המבקש 1 בחקירתו, כי אמו נתנה לו חלק מהריהוט במתנה וחלק  קיבל מאחותו שעזבה את הארץ, ולגבי הפריטים שעליהם הגיש קבלות - הרי שקנה אותם מכספו (פרוטוקול עמ' 4 שורות 1 - 5). המבקש 1 התנצל על כך שדברים אלה לא צוינו בתצהירו אך חזר ואמר כי זו האמת.

6.         עיון במסמכים שצורפו על ידי המבקש 1 מעלה, כי הם מתייחסים בחלקם למיטלטלין שנרכשו על שם המבקש 1 בשנים 2007 ו - 2009 ,כאשר הכתובת שצוינה עליהם היא רחוב נובומייסקי 4 בירושלים ולא בדירה נשוא הבקשה (ראה למשל מחשב במחיר 3500 ש"ח , ודיסק קשיח פנימי במחיר 295 ש"ח), ואילו חלק אחר  של המיטלטלין נרכש בתקופה מאוחרת יותר, כאשר כבר התגורר בדירה נשוא התביעה , למשל "ריקוד עם דרקונים א' - חלומות ואבק" במחיר 89 ש"ח, אוזניות במחיר של 112 ש"ח , שנרכשו במזומן ביום 14.6.11, או מסך מחשב בסכום של 1490 ש"ח , שנרכש ביום 20.9.10 בכרטיס אשראי על שם אסתר ארנון (כנראה אמו של המבקש 1).

7.         לאחר עיון בכל כתבי הטענות והמסמכים ושמיעת עדותו של המבקש 1, שוכנעתי, על אף הסתירות שנתגלו בין האמור בתצהירו לבין חקירתו הנגדית, כי  דבריו ביחס לפריטים מס' 19 עד 37 שברשימה  הם אמת וכי פריטים אלה אינם רכושו של החייב אלא של המבקש 1, אשר רכש אותם בין מכספו ובין שניתנו לו במתנה על ידי אמו.

לפיכך,  בכל מקרה פריטים אלה אינם  רכושו של החייב ואין לבצע לגביהם הליכי הוצאה לפועל כלשהם.

8.         אשר לפריטים מס' 1 עד 18 וכן  מס' 38 עד 40  - לא שוכנעתי כי הם רכושו של המבקש 1, וקיימת סבירות שהם הושארו בדירה על ידי אמו בעת גירושיה , ויש לראותם כיום כרכושו של החייב.

            אכן התרשמתי כי מדובר בכלי בית, מכשירי חשמל , וריהוט ישן אשר יש בהם כדי לאפשר לחייב ולמבקש 1 לחיות בכבוד בדירה בתנאי קיום סבירים.

            בוודאי שכך הדבר לגבי המבקש 1, המתגורר בדירה עם אביו , ואין מקום להענישו על חובותיו של אביו.

9.         לאור האמור, אני קובעת כדלקמן:

(א)        הבקשה מתקבלת לגבי הפריטים מס'  19 עד 37 שברשימה.